מסע לסין - ׳חכמת הצ'י קונג ועוצמת הריפוי' - יוני 2016

חלפו כ-10 כעשרה ימים מאז הגעתי אל כפר סיני נידח בין הררי אזור סיצ'ואן המוריקים והקרירים. הכפר אפוף בשירת ציפורים וצפירת מכוניות ואוכל סיני פשוט שאהוב עלי במיוחד. בימים אלה סין חוגגת את שיא עונת הקיץ. שירה סינית צורמנית בוקעת מרמקולים הפזורים בכפר והחגיגה מורגשת בכל פינה. קשיים בקליטה של טלפון ואינטרנט מפוגגים את המידע שאותו אני רגיל לצרוך ביום-יום והסחות הדעת דוהות במרחקים. לאט לאט אני מתרחק מהעולם המוכר, הרגיל, לוקח בטבעיות את הזמן לעצמי ומעמיק בחומר הנלמד. אני חודר ומביט לעומק גופי ונשמתי. הגוף מסתגל לתרגול פיזי מאתגר שלעיתים מציף כאבים ותחושות חזקות.

בשיטת ה'חכמת הצ'י קונג ועוצמת הריפוי' אותה אני מתרגל כעת, מתואר את מקור הכאב: "היכן שיש כאב - אין זרימה, היכן שיש זרימה - אין כאב". מכאן ההתייחסות לכאב בזמן תרגול דורשת להישאר בתנוחה להמיס בעזרת המיינד את הכאב. יש לדמיין תוך תנוחה סטטית שהצ'י נכנס וחודר בין שכבות הגוף, בין העור לשרירים ולעצמות ויוצר מרחב חופשי פנימי בו הרעלים שיצרו את הכאב מתפוגגים. כך אני מוצא עצמי עומד עם חברי הקבוצה באותה תנוחה 20, 30 ועד ל-40 דקות. ולהפתעתי אכן הכאבים מתפוגגים. אני מאפשר למידע זה שנוגד את תפיסתי הקודמת להיספג בגופי. זוהי מהפכה תפיסתית עבורי.

השבוע העמקנו את ההתבוננות בהרכב של ה'אני' מנקודת מבט זו. מה זה 'אני'? לפי שיטה זו ההיבט הנפשי של האדם מורכב מחלקים שונים: חלק טבעי (כמו כל חיה), חלק המכיל את המידע שצברנו מהסביבה וחבוי בתת-מודע (כולל חינוך), הדימוי העצמי שספוג בתשתית ההוויה שלנו, ה'אגו' שמשמש כמגן ומה-'אני העליון'. התרגול מושפע מההיבטים הנפשיים ומשפיע עליהם.

אני מרגיש כיצד עבודה משולבת עם שני היבטים אלה אט-אט מקרבת אותם לאחדות בתוכי.