דרושה אישה לראשות הממשלה - היום יותר מתמיד

09/12/2018

 

יש לנו ארץ. יש לנו מדינה. כמו אדם שייחודו בא לידי ביטוי בטביעות אצבעותיו ובטביעת נשמתו, כמו לכל ישות בעולמנו, כך גם לארצנו יש אפיונים משלה. המדינה עדיין במאבק, העם שוב בתעוקה והתחושה קשה. מפחיד כמו לילה, מסוכן כמערבלת, מסובך, מורכב ולא-הגיוני כ'תהו ובהו'. ויהי 'תהו ובהו' בכל ובלבול גדול, בכלכלה ובביטחון, במוסר ובתרבות, במדיניות ובמיניות.

 

הסינים מסווגים את הסדר כ- יאנג, את  אי הסדר כ- אין,
ואת הכאוס כ- האין שבתוך האין.

 

אנו הגברים היאנגים - זקוקים לסדר ולשליטה. יש לנו פחות כלים להתמודד עם הבלתי נודע, ואולי בשל כך, אנו יוצאים למלחמות. מתוך תחושה של נחיתות מינית ומתוך פחד במשך אלפי שנים, הגברים יצרו את התבנית הזכרית שהשתלטה על ההוויה האנושית. בתרבותנו היא נחרטה והנציחה עצמה בדמות פרעה, עמלק או המן ששחטו ילדים, אנסו נשים, ונקמו בעמים.

 

זה חלק מהתשתית לדימוי ה'אגו' הזכרי המהווה את החלק הפעיל של המנטלי. המנטלי השתלט עד  שהלב נאטם ונסגר - 'ויכבד ליבו'. וכמו מלכי אתונה וטרויה, קיסרי סין ושליטי מצרים, לא ביבי או הרצוג, לא אבומאזן או פוטין ואף לא אובמה . הם לא ישנו את המצב. מצב זה דורש שינוי אמיתי – לא שינוי חיצוני אלא שינוי מהותי.

הגיעה העת לשנות את הדגם ולאפשר לתבנית הנשית להוביל את המהלכים, בדרך החתחתים של הכאוס הדורשת גמישות, יצירתיות והכלת המציאות.

גם לגברים (YANG) וגם לנשים (YIN) יש בתוכם היבטים זכריים (YANG) ונקביים (YIN), "זכר ונקבה ברא אותם". לפי התפישה האנרגטית הסינית, ייחודה של אישה הנו החלק הנקבי שבה, ה-YIN של ה-YIN. הוא שוכן במרחב אגן הירכיים הכולל בתוכו את הרחם.

מרחב זה הנו הבסיס להתהוות הרצון לחיות והחיוניות, והמקור לפריצת עוצמת מנגנון ההגנה. טבען של איכויות אילו בא לידי ביטוי ורוטט ביתר עוצמה אצל נשים. ייחוד זה לא מבטל או ממעיט בערכם של ההיבט הזכרי של האישה או בערכם הייחודי של ההיבטים הזכרי והנקבי של הגבר. הוא שונה, הוא מייחד. לפי סיפור הבריאה ה-אין של אדם מאפשר את לידת חווה. היא נוצרה מתוך ה-אין שלו (בתרדמתו ומתוך פנימיותו), היא שונה ממנו והיא זאת שאפשרה את היציאה מגן-עדן (של שוטים).

 

חברים אומרים לי: הרי פלונית היא כה נוקשה, ואלמונית  אשכיה קשוחים מאלו של גבריה. ואני עונה להם: לא מאילו יגיע שינוי זה, לא מאילו שיוצאות מהכלא עם הכלים הזכריים ומנסות להוכיח שהן שוות - יותר ולא פחות.

אני מאמין בזו שתבוא מתוך מלוא נשיותה הפועלת מתוך חכמת גופה וליבה, שבאה לה עם השפעות שינויי המחזור, מתוך מסתורי עוצמת הרחם הבוראת, מהסבלנות של תשעה ירחי ציפייה, מהחמלה בה היניקה את עוללה, וכלביאה המגינה על גוריה, תחשוף את עוצמתה.

 

דרכה של האישה ההולכת מבלי להיצמד לערכי הגברים יכולה  להביא לשינוי המהותי הנדרש.

זו נדיבותה של חווה - אם כל חי - שיצאה יחד עם אדם מגן העדן (של טיפשים), זו חיוניותה של שרה להרות בזקנתה, זו דבקותה של חנה בתפילתה, זו כוחה של  מרים הנביאה הטמון בצלצלים ובשירתה, זו עוצמתה של ז'אן ד'ארק שמתוך בתוליה הובילה לניצחון את הצרפתים ועל המוקד שרד לבסוף רחמה, זו עורמתה של דבורה הנביאה מול סיסרא, זו כוליותה של לאללא - משוררת הטנטרה, זה החיל של ברוריה, זה מקור התקווה, התקווה להיות חופשי בתוכנו ו'להיות עם חופשי בארצנו'.

 

עלינו לצאת, מתוך המצב ולאפשר בו זמנית, לתמורה ולשינוי לקרות. אבל את אותה אישה, מי תמצא?  מי תיקח אחריות על נשיותה ומיניותה, תפסיק להיות קרבן של עצמה ושל החברה, ותעז להיות כחווה ולהופיע בפני הקהל גם במחול ובשירה? מתי הגברים יוותרו על הצורך בפיצוי על נחיתותם באמצעות שליטה חיצונית ואלימות זכרית? מתי נבין כי כולנו נולדנו לחופש והגיע הזמן להפסיק גם את יחסי השעבוד שבין גבר לאישה?

מה המחיר שיש לשלם כדי להבין את הצורך בשינוי? מה עוד צריך לקרות כדי שהשינוי יגיע? מתי תחול התפנית וכתרבות נוותר על נוחיות למען חיוניות? האם ארבעת אלפים שנות בורות עדיין לא הספיקו?

 

אני תיקווה שכן, שאישה זו אכן תופיע ותכונן ממשלה בישראל.  אז נוכל לומר במהרה בימינו 'אמן'.

Please reload