'שנאהבה' בחודש מנחם - אב

09/12/2018

 

התקופה של שלושת השבועות לפני ט' באב נקראת 'בין המיצרים' ומתייחסת לתקופה שבין הבקעת חומת ירושלים לבין שריפת בית המקדש השני. היא מציינת את תקופת האבלות על חורבן בתי המקדש. במשנה נאמר: ''משנכנס אב ממעטין בשמחה''.

 

האירועים האחרונים מדגישים בחריפותם את עוצמת משמעות המילים. אירועי הר הבית והרצח בחלמיש הציתו את אש השנאה והחמירו את נפילת חומות האחדות בעם. התקרית בירדן והניסוי המוצלח של הטיל הצפון קוראני הדגישו את ארעיות השקט ואת אפשרות ההתלקחות הבלתי צפויה. טביעות בים ותאונות דרכים ממחישות את הסכנה האורבת בתקופה זו המהווה מקור לעצב ולאבלות. בעקבותיה מגיע טו' באב -  חג האהבה המהווה מקור לאור, לחיוניות ולשמחה. 

סמיכות הימים מדגישה את כוח ההתמרה והשינוי של החיים. השנאה שגרמה לחורבן והאהבה, נמצאים בסמיכות ועל אותו רצף זמן. שתיהן מהוות ביטוי לטבעו האנושי של האדם. האהבה מקרבת ומאפשרת התחברות מתוך החלקים הגבוהים שבתוך האדם. השנאה היא פרי התנשאות ההיבטים הנמוכים שבאדם. שתיהן רגשות אנושיים המופנות כלפי האחר והסביבה ומופיעות כתגובה פנימית לעולם החיצוני שאיננו בשליטת האדם. בקלות הן מניעות אותו וקשה לו לשלוט בהן.

 

למילים שנאה ואהבה שתי אותיות משותפות חשובות: א' [אלוהים] וה' [כינויו]. הן מתערבלות אחת עם השנייה וניתן לכנותן 'שנאהבה'. הרבי מלובביץ' פירש את הפסוק בדרכו הייחודית:

"משנכנס אב ממעיטין את המעשים והתחושות השליליות באמצעות השמחה". הפירוש מורה על קירבתן וחושף את סוד השינוי. לאדם היכולת לבחור ביניהן ולהחליט האם לשנוא או לאהוב בתוכו, ומתוך בחירתו הפנימית הוא יפיץ לסביבתו אהבה או שנאה. בכך הוא יקבע האם ישתעבד לשנאה או יתמירה לאהבה. החלטה זו תקבע מי מהן תוליך את חייו. 

שנאת אחים גרמה לחורבן בית המקדש בט' באב.באותו אופן, האדם מחריב עצמו מהתמסרות לתשתית השנאה הפנימית, גופו נחלש ונשמתו מתנתקת, מתרחקת ונפרדת לקראת את יציאתה לגלות. מי שמודע לשנאתו ומתמירה לאהבה מביא גאולה לעצמו ולעולם.  

לשינוי מהותי זה נדרשים ששה ימים בלבד מט' ל טו' בחודש מנחם-אב. ששה ימים כמספר ימי בריאת העולם. כך האדם יכול להפוך לשותף פרואקטיבי לבריאת העולם. אולם אנחנו, בני האדם, עדיין לא הפנמנו זאת. אנחנו עדיין שונאים, לא אוהבים באמת ולא מכבדים את עצמינו, את האחרים ואת הטבע. עדיין לא בחרנו מנהיגים אשר באים בשם האהבה והאיחוד במקום אילו המפיצים שנאה ופירוד. עדיין לא למדנו את הלקח מיציאתנו ההיסטורית לגולה ולא הפנמנו את אפשרות הגאולה למרות שגופינו שב לציון, נותרנו בגולה נפשית ורוחנית. לא השתחררנו מלפיתת פרעה וה'אגו'. אנו עדיין משועבדים לכוחות ההרס ומתעקשים לא להתמירם.

 

האם אלפיים שנות גולה לא הספיקו לנו?  מה עוד יידרש כדי שנלמד את השיעור!

 

בני דורנו החפצים חיים שביננו חייבים לפעול מיד להפסיק את השנאה הפוגעת בנו עמוקות ובאפשרות לחיות פה בשקט ובשמחה אמיתית.   חייבים לעצור לרגע, להתבונן במחשבה, להרגיש ולהחליט לאן אנו מובילים עצמינו ואת העולם כולו. בני דודנו הערבים מתחילים להבין כיום את מה שאנחנו שכחנו, את כוח האחדות וההתמזגות לגוף אחד.

אם אכן אהבה ושנאה סמוכים זו לזו ואינם הפכים, אז מה הוא ההפך של האהבה?

 

האדישות היא ההיפך של האהבה. אדישות שגוררת ייאוש והרמת ידיים וגורמת לאדם להיות מסכן, קורבן וטרף קל למנהיגים צמאי שלטון. אל נתייאש. בואו נפעל ונעשה שינוי! אין לנו זכות להתייאש. העם שלנו, האנושות כולה בגיבוי היקום עמלו רבות כדי שנגיע לזמן הזה. בואו נפעל ביחד ונעשה כל אחד לחוד. עשייה כנה ואמתית מאפשרת תנאים להיחלצות מזרועות ההתדרדרות. "נעשה ונשמע" כל אחד בתחומו, לפי תפיסתו ולפי יכולתו. הרי נאמר בספר ויקרא "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יהוה".  ורבי עקיבא הוסיף "זה כלל גדול בתורה".

 

בואו ונחשוף את האהבה האמיתית שבתוכנו שתתפשט סביבנו לעבר משפחתנו, סביבתנו והעולם כולו.

 

בואו נעשה אהבה מהשנאה וניצור עולם שיותר טוב לחיות בו.

Please reload