תפיסת המרחב בפילוסופיה הסינית

17/01/2019

המרחב הינו תנאי הכרחי לקיום ולחיים. הוא מאפשר לנו התפרשות, חופש ושחרור. אנחנו יכולים לפעול בתוכו ולהגשים כל רצון והחלטה העולים בנפשנו שאינם מנוגדים לחוקי הטבע. בתוכו אנו יכולים להתפתח ולהתקדם לעבר כל כיוון אותו נבחר.

 

 

בגן-עדן, האלוהים שאל שאלה אחת בלבד את אדם: "אייך???" כלומר היכן אתה? באיזה מרחב אתה? לו? אדם היה מבין את השאלה ועונה בהתאם, סביר שהיינו עדיין שם. מהות המרחב איננה מובנת מאליה. בתרבות המערב מתייחסים למרחב כחומר בר כימות אולם אין התייחסות איכותית למרחב- לא בפיזיקה, לא בכימיה או בביולוגיה. התפישה הסינית מתייחסת לאיכות המרחב. הנומרולוגיה הסינית מפתחת את רעיון התפרשות המרחב בהדרגה ובאיטיות המאפשרת למציאות בסיס יציב ובעל יכולת בריאה עצמית.

 

הנומרולוגיה הסינית מעמידה את הסיפרה 'אחת' כראשונה ובוזמנית כמכילה את כל ההוויה כולה. האחד מתבטא בכל היבט של חיינו ומוביל כל צעד שאנו נוקטים. הוא מתבטא ברמות שונות החל מהדרך המכונה 'טאו', דרך העיקרון העליון המכונה 'האחד העליון' (TAI YI) ועד לכאוס, התוהו ובוהו (HUN TUN). האחד מבטא גם את הריק בו אין ביטוי לדבר ובו זמנית הכול קיים. רעיון המרחב אינו בא לידי ביטוי בתוך אותו ריק, אך הפוטנציאל כבר קיים, האחד מכיל את הכול, זמן ומרחב הם עדיין זרעי רעיונות בתוך התפיסה העוברית של האחד.

 

'האחד' מביא עצמו לידי בריאה ע"י פיצול הפוטנציאליות שלו לשתי עקרונות: אין ויאנג. זה הפוטנציאל הממשי הראשון ליצירת מרחב. עדיין אין מרחב מכיוון שעדיין אין קיום ליצורים חיים. התפצלות לשני עקרונות מנוגדים (יחסיים ומשלימים) על גבי ציר אחד מאפשר ויוצר את החד-מימדיות כגון: שמיים וארץ, אור וחושך. בין ניגודים אילו אין אינטראקציה, אין דינאמיקה, אין חיים. הקיום במרחב מצריך ארגון אשר עדיין לא קיים בשלב זה. עדיין אין חיבור, אין קשר, אין הדדיות.

 

המעבר לשלוש מאפשר את הארגון הראשוני בעזרת יצירת התווך - המרכז. זוהי ההופעה הראשונה לרעיון החיבור, התיווך, המרכז. יש אין יש יאנג ויש מרכז המחבר אותם ומאחד אותם. כמו האדם הנולד מתוך הקשר בין שמים וארץ וייעודו להגשים שוב את איחודם. כמו שלושת העוצמות ברפואה הסינית: אנרגיה, חיוניות ורוח האדם המהווים מרכיבי יסוד ליקום. כאשר נוצרה תקשורת בין הקצוות קיימת תנועת בין הקטבים, אך זו עדיין תנועה קווית (ליניארית) בעלת מימד אחד בלבד. אך ההתקרבות ליצירת מרחב באה מעצם הרעיון שקיים מרכז יציב המאפשר תנועה עם דינאמיקה ותקשורת בין הקצוות. המרכז מאפשר איחוד של הפוטנציאלים לאחר הפרדות האחד והתפצלותו לשני עקרונות.

המרחב מתקרב להתממשותו במעבר בין שלוש לארבע. ההתפזרות מהאיחוד של השלוש לארבע קצוות או מחד-ממדיות של שתיים לדו-מימדיות של ארבע, מביאה לנו את ארבע הכיוונים (צפון, מזרח, דרום, מערב) או אם אנחנו לוקחים את אספקט הזמן, את הדינאמיקה שבין חצות לצהרי היום דרך הבוקר והערב. זו הרמה הראשונה בה אנו נתקלים בשני צירים: ציר אופקי וציר אנכי. רעיון האין והיאנג ממשיך התפתחותו לקראת הגשמה חומרית וארצית כדי ליצור את המציאות בעולמנו. התנועה גדלה ונהיית יותר מורכבת ועימה גדל חופש תנועה. בשלב זה חסר סדר במרחב. ברמת הארבע, עקב חוסר מרכז, אין עדיין סדר, אין עדיין תנאים להכלת החיים המורכבים של יצורים חיים.

 

ההתפתחות לרמת החמש היא זו הנותנת למרחב את היכולת לבוא לידי מימוש. החמש מוליד את המרחב, והמרחב הינו חמש. בפעם הראשונה יש לנו פוטנציאל של תנועה, של אנרגטיקה ודינאמיקה בין הקצוות דרך מרכז המאחד את כל הכיוונים ומאפשר תקשורת בניהם.

ברמת החמש יש את אלמנט האדמה במרכז, המושפע מארבעת כיוונים המתבטאים במרחב. הביטוי של החמש בחמשת הדרכים (אלמנטים) מעיד על היווצרות החיים באמצעות הסדר והמרכז. זהו הביטוי הראשון לחיבור בין ציר היצירה (אש-מים) ולציר החיים (עץ- מתכת). הוא המאפשר לנו לחיות על ציר החיים ולשאוף לציר היצירה.

 

האדם מקבל את היכולות לבחור בחופשיות את הווייתו כהרכב של חמשת האלמנטים, וניתנת לו האפשרות לחוות את האנרגטיקה של כל אלמנט וכיוון במרחב, הוא יכול לנוע, להרגיש ולפעול לכל אחד מהכיוונים תוך שמירה רצויה על המרכז כיסוד המאזן בין ההשפעות של אינסוף הכיוונים במרחב המשפיעים עליו. כדי להיות יצור שלם ומושלם, יש להכיל את כל הכיוונים, ללא כל שיפוט או סינון.

השפע נובע מתוך הכלת המציאות כולה. כך ניתן  לממש את רעיון המרחב והחופש שהוא נותן למי שמסוגל לנוע לכיוון מסוים מבלי לאבד את המרכז ולזכור את הכיוונים האחרים, ולנוע בחופשיות לכיוון הבא בהתפתחות החיים.

 

הבנת חמשת הדרכים מהווה בסיס לאבחון ברפואה הסינית, לטיפול ולשמירה על הבריאות. כך ניתן להיות באמת ב'כאן ועכשיו' של המציאות

Please reload