ששת הימים שבין ט' באב לטו' באב

הקיץ בלוח השנה העברי

החודש התשיעי בלוח השנה העברי נקרא תמוז. על שמו של האל השומרי העתיק דומוזי. הוא היה אל הפריון ובעלה של האלה איננה שהייתה אלת האהבה והפריון. הם שלטו כזוג אל ואלה באופן שוויוני. השוויון התבטא בפסלים מאותה תקופה בה הם מתוארים באותו גובה. דומוזי היה שוהה חצי שנה עם איננה בעולם החיים וחצי שנה הוא מבלה בשאול תחתית בעולם המוות עם אחותה התאומה. שני העולמות היו נפרדים לחלוטין. הוא עבר בין עולם החיים ובין עולם המוות בהתאם לעונות השנה.

הוא היה מת בכל שנה בשיא חום הקיץ וקם לתחייה לאחר מכן. בעת מותו קוננו וספדו לו והדליקו מדורות גדולות לכיבוד זכרו. שאול טשרניחובסקי הקדיש לו את השיר 'מות התמוז'. הנוצרים המשיכו את המסורת הפגאנית הזו והנציחו את לידתו של מבשר הנצרות, יוחנן המטביל, ביום הארוך של השנה בטקסי הדלקת משואות ומדורות לכבוד אש הקיץ. בעיר סיטדלה שבמינורקה, חוגגים עד ימינו חג זה במשך 3 ימים.

אחרי חודש תמוז מגיע חודש אב. זה זמן מזל אריה אשר מושפע מהשמש הרוטטת בלב. הקיץ מתפרש ומבטא את אנרגיית היאנג. חום הקיץ מכביד ומאיט את קצב החיים. לפי הסינים הקיץ מבטא את תנועת אנרגיית האש. זה זמן יאנג בו האנרגיה בחוץ פעילה ומחממת. האיבר אחראי לתנועה זו הוא הלב אשר בנוסף להיותו משאבת הדם, הוא מכיל לפי התפישה הסינית את הרגשות. ההתייחסות לרגשות תואמת את אנרגית העונה ומתבטאת גם בלוח השנה היהודי. שני מועדים המבטאים מצב רגשי עוצמתי ומעורר נקבעו לחוש זה: ט' באב וטו' באב.

ט' באב – אסון, עונש או הזדמנות לשינוי?

תשעה באב, נקבע כיום תענית ועצב ביום חורבן שני בתי המקדש. הראשון נחרב ונשרף בידי נבוכנאצר, מלך בבל, בשנת 586 לפני הספירה והשני נחרב והועלה באש בידי המצביא הרומאי טיטוס בשנת 70 לספירה. בהיסטוריה היהודית אירעו באותו יום אירועים חיצוניים קשים נוספים: על דור המדבר נגזר לא להיכנס לארץ המובטחת, בר כוכבא שהנהיג מרד נפל ביד אויביו וכל תושבי ביתר נהרגו, בשנת 1290 יהודי אנגליה גורשו בהוראת אדוארד הראשון מלך אנגליה, בשנת 1492 החל גירוש ספרד. בשנת 1942 החל גירוש המוני מגטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה.

אולם ט' באב אינו רק חורבן המבנה המכונה 'בית המקדש'. הוא בעל משמעות פנימית ואישית.

החורבן הרחיק את האחדות וההרמוניה, את האהבה והדאגה הדדית. חורבן זה הרס. הרס הבית המסמל את גוף האדם. בית המקדש הוא כינוי לגוף המשמש כמקום מבטחים ל"אהיה אשר אהיה" ומקום התגשמות האלוהי באדם. זו הארץ המובטחת הפנימית אשר חרבה בגלל שנאה. השנאה גורמת לניתוק והתנתקות וממקד את חיי האדם רק למען עצמו באגוצנטריות הנפוצה בימינו ומחריבה את המקדש הרוחני הפנימית ואת החיוניות. ההתמקדות ב'אני' מעוררת תחרותיות, חשדנות, קינאה ואף נקמנות. הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. השנאה מנקרת באושיות האדם, בבסיס האנושיות. בעברית ש'נ'א' הינו הפוך לא'נ'ש'. השנאה הינה תנועה של פירוד וניתוק בין האדם והעולם. השנאה גורמת לזילות החיים ולניתוק מהעולם. היא קוטעת את האהבה, את אהבת האחר ואת אהבת עצמי. היא הרס תשתית החיים.

יצירות מעטות דנות בשנאה. חיפשתי שנאה במהלך חיי והתקשיתי למצוא. מצאתי התייחסות מפתיעה לנושא ביצירות שנולדו בעת מצוקה. אתי הילסום בספר 'השמים בתוכי' מתארת את שהותה במחנות ריכוז בהולנד בדרכה האחרונה לאושוויץ. היא כותבת: " עוד משהו מאותו הבוקר: ההכרה הברורה שלמרות כל הסבל והעוול שנעשה, אינני יכולה לשנוא.. השנאה איננה פתרון, המציאות שונה לגמרי ממה שמראים לנו התרשימים המלאכותיים שלנו... מוטב שנבין שכל גרגיר של שנאה שאנחנו מוסיפים לעולם הזה, עושה אותו עוד פחות אנושי ממה שהוא"(1)

משה דור כותב מייד עם תום מלחמת הגליל את היצירה 'בשבח השנאה'. הוא כותב "ידידתי אישה טובת שכל. אומרת לי שהשנאה היא הרגש הדמוקרטי ביותר. אני מהרהר בדבר ומוצא שקלעה אל המטרה ולא החטיאה ומבחינה זו הריני דמוקרט... חמדת לבי, את שנשבעת לאהבני נצח, שנא אשנא את כלכם, את כלכם, אחד לא ינקה סלה.

טו' באב חג הפיוס והאהבה

חודש אב מביא עמו משב רוח חיוני עם חג האהבה בטו' באב. במרכז החודש הלבנה במלואה. זה מועד שיא אורה, שיא הנשיות והמלאות, פסגת האין [YIN] אצל הסינים. זה הירח המלא בשיא הקיץ. שיא האין בתוך שיא היאנג [YANG]. איזה מפגש אנרגטי עוצמתי בין אין ויאנג, בין שמים וארץ, בין גבר ואשה. זה יום מתאים לאהבה ולזוגיות. המישנה מתארת חג זה כיום שבו היו לובשים בגדי לבן והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג לשידוך. חשיבות חג האהבה מודגשת במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כטו' באב וכיום הכיפורים". בכך יום זה מהווה תיקון לט' באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. הוא מבטא נחמה ותיקון של המצב הקשה. החג מסמל את איחוד הלבבות כדרך לזכות באהבת אמת בלתי תלויה המאפשרת דרגת קיום חדשה ומעבר מהחורבן לעבר האהבה.

למרות ריבוי התיאורים ויצירות האומנות סביב האהבה, יש באהבה הרבה רבדים ועיקרה תעלומה. כפי שמתאר חיים נחמן ביאליק בשירו: "אומרים אהבה יש בעולם מה זאת אהבה?". בשיר 'ליל אפלה' מדבר המשורר סנט ג׳ו דה לה קרואה אודות אהבה פנימית מיסטית: "בלילה עמוק, מלא חרדה ובוער מאהבה, יצאתי מבלי שאתגלה בזמן שביתי היה כבר שליו". קיימת אהבת אדם, אהבת איש ואשה, אהבת גברים ונשים, אהבת ילדים, אהבת הטבע ועד להפשטה של אהבת רעיון, מדינה ואלוהות. בשיר השירים אהבת גבר ואשה משמשת דימוי לאהבת האדם והאל. אילו אותם מנגנונים. האהבה זו תנועת התרחבות הלב, גדילה מעבר לעצמי ולהרחיב את המרחב לאחר. לפי הפסיכולוג האמריקאי סקוט פק "האהבה בין שני בני אדם נועדה להרחיב את גבולות האדם מעבר לעצמו וליצור מרחב בו שני בני הזוג יכולים להתפתח".

​המתנה שבששת ימי המעבר בין ט' באב לטו' באב משנאה לאהבה

ההתחככות עם עוצמת החורבן והשנאה מעודדת שינוי תפישה. לא עוד קרבנות ומסכנות אלא חיזוק הרצון ומאבק למען המאחד והמשותף בין כל בני אדם וכל היצורים החיים. היא מעוררת לחשבון נפש ולבירור מעמיק אודות היחסים והקשר בין היחיד והאחר. ראיית השנאה וכוח ההרס שלה מעורר בשלב ראשון את הרצון להימנע ממנה. לקיים את הנאמר לפי הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זו התורה כולה" בהמשך לפי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך. זה כלל גדול בתורה". זה תהליך ההתמרה, מסע אישי מופלא בין שנאה לאהבה. השנאה נוטלת את האהבה ובוזמנית מקדימה אותה ומאפשרת תהליך של שינוי המוזכר בדברי התפילה: לפי פרנסיס הקדוש מאסיזי "אלוהי עשני כלי לשלומך. במקום בו מוטלת שנאה- תנני ואזרע אהבה"

השנאה והאהבה דומות זו לזו. שתיהן עוצמתיות כנאמר: 'חזקה כמוות האהבה' ו'שנאת חינם' הביאה לחורבן הבית. מכאן הן ניתנות לעיבוד ולהתמרה. מתוך הקרבה בינן, מהפך והשינוי אפשריים. בו זמנית הכיוון והמהות שונה. האהבה מאחדת, פותחת, מאפשרת. פתיחת הלב לכל הכוונים מבפנים החוצה מאפשרת הכלת המציאות. בגימטריא הערך של 'אהבה' הוא 13 כמו הערך של המילה 'אחד'. לעומתה, השנאה מביאה להפרדה, לפירוד, לחרבן בית המקדש.

ומה משמעות מסע זה, היום, אלפי שנים אחרי החורבן ?

יש מורים רוחניים ואנשים מוארים האומרים שבתקופתנו האנושות הגיע לתחתית שפל המדרגה הרוחנית ומכאן מתחילה העלייה והבניה. זה הזמן לחדש את הקשר בין בני האדם ולהשתית את הפעילות על אמון, מוסר וערכים מאחדים. זו העת להתעלות מעל הסכסוכים והשנאה, ולשאוף לאחדות ואהבה. זה הזמן לצאת מהגלות הפנימית ולשוב לגאולה האמתית. זו העת לבנות מחדש את גופנו כמשכן לרוח במקום זה שנהרס בשנים האחרונות. חגים אילו משמשים כתזכורת ליחיד ולאנושות כולה לשוב למהות האנושית הבסיסית, לאחדות, לאחווה, לאהבה, לרעות בין אדם לרעהו לכיבוד הסביבה והטבע.

הנכם/ן מוזמנות/ים למסע מעניין ומרגש משנאה לאהבה בראש חודש אב ב'מרכז מורגנשטרן'.

המפגש כולל שיחה בנבכי הנפש והתודעה בין דר' אורלי אדלר ויוסי מורגנשטרן בליווי מופע מוזיקלי של בניה ברבי ואסי מנדל. מספר מקומות מוגבל.

השתתפות בהרשמה מוקדמת בלבד. להרשמה נא ללחוץ כאן