חג החנוכה - חג האור

חג חנוכה הוא חג לילדים: סביבונים ומנורות, סופגניות ולביבות ובעיקר דמי חנוכה. אבל הוא לא נועד רק להם. הוא בעל חשיבות גם למבוגרים. הוא נחוג בזמן ייחודי בטבע והינו בעל משמעות רוחנית.

ב - 21 בדצמבר הטבע חוגג את היום הקצר בשנה, את הלילה הארוך בשנה, את הרגע שבו האור והאפלה נושקים זה לזו. רגע מיוחד שבו האור הנסוג משיק לשחר הפורץ. כפי שמתואר במיתולוגיה המצרית בעזרת הנחש 'אורובורו' הנושך את זנבו בפיו. סוף הנסיגה ותחילת הפריצה חוברים יחדיו באותה נקודה. איזו מסתוריות!

בעת זו הנוצרים חוגגים את לידת האור, את לידת נביאם ישוע המתואר ככוכב השחר המפציע. באותה תקופה היהודים חוגגים את חג החנוכה עם העצמת אור הנרות במשך שמונה ימים.

לחג זה מתווסף ממד היסטורי של ניצחון המכבים על היוונים. בניגוד לנאצים, למצרים ולאחרים, היוונים רצו לשעבד את רוח האדם ולכבות את אורו הפנימי. הם השתמשו באגו האישי כדי לשעבד את הרוח. לעומתם המכבים השתמשו באגו כדי להאיר את העולם ולפתח את ה'אני האמיתי', כדי להיות בצלם האל. חנוכה משלבת בין הטבע החיצוני והמהות הפנימית. חג זה אינו מוזכר בתורה. הוא אינו פרי מעורבות האל אלא תוצאה של מעשה אדם ולכן גם הוא לא יתבטל לכשיגיע המשיח.

בחנוכה האדם מחוייב להדליק את האור הפנימי בעזרת האור העליון, להתחבר אליו ולהפיצו. עליו לפתח ערוצי האנרגיה כדי לקלוט את תדר האור. כמו כן עליו לארוג ערוצי מידע לתקשורת מעודנת עם האחרים [ מנטאלית, רגשית].

אדם מקבל את האור הגדול מלמעלה מהשמיים מהרקיע. האור חודר פנימה לגופו, מתמזג ומתמיר את הפנים. האדם הופך להיות עצמו מקור אור ובונה סביבו שדה אנרגיה של אור הרוטט בתדר הייחודי שלו. האור פורץ החוצה ומשפיע על סביבתו ומעניק עונג לזולתו. זאת אהבה. אהבת עצמו ואהבת הזולת. "ואהבת לרעך כמוך". ואז, איכות אורו משתווה לאיכות מקור האור הבורא. האור שלו מתבטא ברצון להתפתח, להתפרש בכל המרחב. האור מסמל את ה'אני האמיתי' ואילו החושך את כוחות האגו. חג החנוכה הוא חג האור, ניצחון המודעות, והבהירות על האפלה והבורות.