טו' בשבט 2024- 110 ימים אחרי אסון 'שמחת תורה'

טו' בשבט הינו יום הולדת לאילנות, יום הולדת לאדם ולאנושיות כולה.

כי האדם עץ השדה" (1). זה יום התחדשות בטבע.

נתן זך ביטא זאת במילותיו הפשוטות

כמו האדם גם העץ צומח, כמו העץ האדם נגדע.

כמו העץ הוא שואף למעלה, כמו האדם הוא נשרף באש. כמו העץ הוא צמא למים, כמו האדם הוא נשאר צמא.

כיום, משמעות מועד זה חשובה מתמיד.

קשר פיזי בין אדם לעץ

האדם קשור לעץ באמצעות מחזור הנשימה. החיבור בין עץ לפריו הינו כמו בין אדם ליוצא חלציו. אנכיות האדם בין שמים וארץ וניצבותו הינה כדמות העץ. מבנהו כולל גזע, שרש וענפים הרוטט עם גו האדם, ארבעה גפים וראש.

חווית התרגיל הבסיסי בצ'יקונג המכונה ג'אנג ג'ואן המבטא את החיבור ההדדי בין אנכיות האדם לבין תנוחת ומבנה העץ.

קשר אנרגטי בין סביבת האדם לעץ

העץ מהווה חלק ממארג הקהילה האנושית כפי שמובא בסיפור בתלמוד: "איש זקן נטע עץ. עבר לידו איש צעיר ושאל: "מה אתה נוטע"?."עץ חרוב", ענה הזקן. "שוטה זקן", אמר הצעיר. "אינך יודע שנדרשות שבעים שנה כדי שעץ החרוב ייתן פרי?" "זה בסדר", ענה הזקן, "כשם שאחרים נטעו בשבילי, כך אני נוטע לדורות הבאים".

עץ הדעת ועץ החיים משמשים ציר מרכזי בסיפור גן עדן המהווה אבן הראשה (2) לכל יחסי אנוש. ספר הזוהר מרחיב את יישום הבנת עץ החיים להבנת העולם כולו.

קשר רוחני בין התפתחות הזרע והפרי לבין צמיחה רוחנית

הגרעין מסמל את ה'אגו' ומתפרק כמוהו בתהליך אקטיבי באפלת אדמת החורף. הגרעין נטמן באדמה, מתחכך בה ישירות, נרקב ונעלם בה. רק חיוניותו נותרת ומאפשרת לו לגייס את כל כוחות הסביבה התומכים בתוכנית הפנימית לברא עץ חדש.

אצל האדם, ה'אגו' נעלם בסביבה כדי לספוג ממנה את כל החומרים. רק הכוונה והרצון להגיע למהות הרוחנית נותרו. האדם מתמזג בחברה, מאבד צורתו הייחודית לקבל את האחר ללא ביקורת, ללא שיפוט, ללא זלזול. בתמורה הוא מקבל כוחות להתפתחותו ולגדילתו הרוחנית. הצורה הישנה נרקבת ומקריבה עצמה לצורה החדשה הפורצת מתוך הליבה ונעלמת בעולם כמו טיפה בים.

באביב, הגבעול מגיח מעל הקרקע ופורץ בעוצמה לעבר האור ומתחבר עם היקום.

כך, גם האדם המתפתח עד הגיעו לנקודה שבליבו, לעצמי האמיתי והאוטנטי, ל'הנני'.

עבודות הגנן כתהליכים רוחניים

"כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. ועניין פירות הוא תכליתו של האדם" (3). הן כוללות:

מזבלין, מכניסים להם זבל. האדם מכניס לעצמו פסולת שהיא המידות המגונות שבו. אחרת אין הוא מסוגל לתקן את מעשיו. הזבל נראה לא חשוב. אולם הוא גורם להתפתחות. מכאן מהותו רוחנית.

מעדרין, חופרים בעיקרי האילנות. כך האדם חופר וחוקר מהו עיקר תכליתו.

מסכלין, מסירים אבנים והולכים מעבר להגיון ולדעת. האדם מסלק הבנות אגואיסטיות ומתבונן בבהירות הרוח.

מיבלין, חותכים את היבלת, את המומים הנולדים.

מפרקין עלים מעל האילן להקל מעליו. העלים קודמים לפירות. ובכך מקיימים "מתוך שלא לשמה [עלים] באים לשמה [פירות]"

מאבקין, מכסים באבק את השורשים הגלויים. שורש הינו כינוי למחשבות הקודמות למעשה אשר לעיתים נאבקים ונלחמים בהן.

מעשנין תחת האילן כדי להמית את התולעים המכרסמות כמו שהספק, הציניות והאין האונות מכרסמים באמונה.

וכתמורה העץ נותן פרי ומגשים עם ערכים של הדדיות, התמזגות, ייחודיות, שיתוף פעולה, כבוד לעצמי לאחרים ולטבע, הרמוניה, יופי, סינרגיה, צנעה, הכלה עצמית עד כדי תיקון עצמי המשפיע על תיקון עולם.

התמרה בסיום

לאחר שואת 'שמחת תורה' נכחתי בהלוויה של אחד מנרצחי עוטף עזה.

הגנרלים הבטיחו: 'נרסק את האויב'. הדתיים תושבי הרצועה זעקו 'אדוניי ינקום דמו'.

האלמנה שאיבדה עוד מבני משפחתה, חיוורת מתוך הטראומה, מותשת, אצילית, צנועה, לחשה מתוך ליבה: כל זה איננו הסיפור שלי. אני אהיה כמו עץ שיקום מתוך יער שרוף וידלה מתוך חיוניותו אנרגיה כדי לתקן ולפתח ולהחלים ולהירפא. למעני, למען ילדיי שנותרו מצולקים, למען חזון בעלי שנרצח, ולמען כל שושלתי שחרפה נפשה על הקמת המולדת".

שחר חדש לבראשית

השנה, בטו' בשבט, נציין את יום הולדתה המאה ועשר לאתי הילסום (4) שכתבה יומן במסעה מאמשטרדם לאושוויץ' שם נספתה. היא מהווה השראה רוחנית לבחירה לא להיות קרבן גם בגיא המוות ולהיות חניכה של החיים.

היא כתבה ביומנה: "קיימת רק דרך אחת להתכונן לעידן החדש והיא לחיות אותו כעת כבר עכשיו בליבנו...

אני רוצה כל כך לתרום לעידן החדש את מה שנמצא בתוכי ואינו ניתן להשמדה או למחיקה. זמנים חדשים יבואו. אני בטוחה בכך. אני חשה אותם צומחים בתוכי מדי יום"

באהבה , יוסי

_____________

(1) דברים כ, 19

(2) זכריה ד, 7

(3) איגרת כט' מאת רב"ש, ר' אשל"ג

(4) אתי הילסום - השמים בתוכי